Dear Mum: in Israel this year has been indescribably awful. How I wish you were here

It’s been five years since you died, and I’m only now writing. I’m sorry it took me so long, but I was waiting for some good news to share, and there never was any.

Photograph: Nir Alon/Zuma Press Wire/Rex/Shutterstock

"היקום הקורס אל תוך עצמו של קרת הוא היקום שלנו, ולמול התחושה שלא נותרו לנו בו כמעט שום נקודות ייחוס יציבות, הכתיבה הקרתית היא נקודת ייחוס יציבה; ומוכרותה, שבנסיבות אחרות הייתה יכולה לשמש כטיעון כנגדה, הופכת לעוגן חיוני מתמיד. כי בקיום שמשתנה באופן בלתי נסבל כל כך, הופך הקבוע והיציב לאפשרות היחידה שלנו לזהות את עצמנו, לנקודת הייחוס שלמולה אנו יכולים לתפוס את ההשתנות ולאמוד את דרכנו על פני המסלול הבלתי מובן שעושה הכוכב שבו נגזר עלינו לחיות."

- שירי ארצי, ידיעות

Written by Etgar Keret and Shira Geffen for “Short Stories on Human Rights“ (2008).

נקמה מול נחמה — זהו העימות האמיתי המתחולל כרגע בישראל, והוא מתקיים בכל הגזרות: מפגישת הצעקות של ראש הממשלה נתניהו עם ראשי מערכת הביטחון ועד להתפרעות בשדה תימן. אלוהים גדול, על זה כולם מסכימים, אבל מה עומד אצלו קודם ברשימת המטלות: פדיון שבויים או מחיקת זרע עמלק?

I believe that there is a truth. I believe it is very difficult to articulate that truth. I try to go in that direction, but I don’t pretend I will get there.

For Keret, the creative impulse resides not in a conscious devotion to the classic armature of fiction (character, plot, theme, etc.) but in an allegiance to the anarchic instigations of the subconscious. His best stories display a kind of irrepressible dream logic